פסק-דין בתיק בר"ע 50556-09-11

הנשיאה נילי ארד

פתח דבר

1.     ביום 21.9.2011 ולמחרתו פרצה שביתת עובדי רכבת ישראל במהלכה הופעלו  שיבושי עבודה מרחיקי לכת. עקב זאת, פנתה החברה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בבקשה דחופה למתן צווים ארעיים וזמניים נגד השביתה. ביום 23.9.2011 נועד דיון בפני מותב בית הדין האזורי (סגנית הנשיא השופטת אפרת לקסר ונציגי הציבור מר דקל משה ומר דב רוזנפרב; ס"ק 20420-05-11, ס"ק 20451-05-11). משההליך התייחס לצווים הזמניים בלבד ציין בית הדין האזורי והטעים כי נידרש ליתן החלטתו "על בסיס לכאורי בלבד לאור החומר המוצג בפניו". על רקע זה, ולאור טיעוני הצדדים ניתנה החלטה במסגרתה יצא מלפני בית הדין צו מניעה זמני בו נקבע כי "שביתת העובדים המתייחסת לתחזוקת הקרונות החדשים בדרך של מיקור חוץ הינה פוליטית ולפיכך בלתי חוקית ואסורה. בכל מקרה גם אם היא 'מעין פוליטית' הרי שהיא עברה את המידה ובכך מוצתה". על כן, הורה בית הדין האזורי להסתדרות ולוועד העובדים הארצי של עובדי הרכבת "להפעיל את סמכותם הארגונית ולהורות מיידית לעובדים על חובתם לשוב לעבודה תקינה וסדירה". הוסיף בית הדין וקרא לצדדים לחזור לשולחן המשא ומתן ולקיים הידברות "לגבי השלכות העברת התחזוקה בקרונות החדשים למיקור חוץ וכן בכל הנושאים שטרם סוכמו". על תוצאות המשא-ומתן ביניהם היה על הצדדים להודיע לבית הדין וזאת, עד לדיון בבקשת הצד בסכסוך הקיבוצי שהגישה חברת הרכבת ואשר נועד ליום 20.11.11 (להלן: החלטת בית הדין האזורי או ההחלטה).

2.     נגד החלטה זו הגישה ההסתדרות בקשת רשות ערעור לבית דין זה. משבא ההליך לפנינו, הבהיר בית דין זה בהחלטה מיום 24.9.2011 כי בהתאם לצו הזמני שיצא מלפני בית הדין האזורי, נדרשים עובדי הרכבת לחזור לעבודה "תקינה וסדירה". בהתאם, ולמען הסר ספק,  חל עליהם "איסור לנקוט בצעדים ארגוניים מכל מין וסוג שהוא. זאת, עד להחלטה אחרת, ככל שתתקבל על ידי בית הדין האזורי או על ידי בית דין זה. חזרנו והורינו כי חל על העובדים איסור נקיטה בצעדים ארגוניים כלשהם עד למתן החלטתו של בית דין זה בהליך שלפנינו.

במסגרת אותה החלטה, נדרשה תגובתה של חברת הרכבת לבקשה, וכדי להעמיד דברים על מכונם, התבקשה אף עמדת המדינה בבקשה, לאור טיעוני הצדדים להליך.

3.     ביום 25.9.2011 הגישה חברת הרכבת לבית הדין האזורי בתל אביב בקשה להוצאת צו בזיון בית הדין לאחר שהוברר כי עובדי הרכבת מנעו את פתיחתו של הקו החדש ראשון לציון - תל אביב - הוד השרון. זאת, תוך הפרת שלוש החלטות שיפוטיות אלה: צו מניעה שהוציא בית הדין האזורי המורה לעובדי הרכבת לחזור לעבודה סדירה ותקינה; החלטת בית הדין האזורי ובה הבהרה כי החלטתו חלה גם על אותו קו רכבת; החלטתו של בית דין זה המורה לעובדים שלא לנקוט צעדים ארגוניים כלשהם. במהלך אותו דיון הטעים ב"כ ההסתדרות כי "חשוב מאד להסתדרות כיבוד צווים במעמד בית הדין" בדרך זו פעלו והורו לעובדים לחזור לעבודה סדירה, ובהתאם התחייבו נציגי ההסתדרות ויו"ר ועד העובדים,  לכבד את הצווים שניתנו על ידי בית הדין, ולהורות לנציגי העובדים ולעובדים לעשות כן. נוכח הצהרות אלה, ומשהוברר כי הקו החדש פועל, התבקשה משיכת הבקשה לבזיון בית הדין בהסכמה. לפי העולה מפרוטוקול אותו דיון, הוסיפו הצדדים והודיעו כי הם "מתחייבים להתחיל בניהול המשא ומתן לגבי ההשלכות בעניין תחזוקת הקרונות החדשים, מיד החל מיום 2.10.2011 ובתדירות של פעמיים בשבוע..." וכי ידווחו לבית הדין האזורי אחת לשבוע על מגעיהם אלה. לבקשת הצדדים ניתן תוקף של פסק דין להסכמתם והבקשה לבזיון נמחקה.

4.     עם זאת, עמדו הצדדים על בקשת רשות הערעור על החלטתו של בית הדין האזורי במסגרתה הוצא צו המניעה המחייב חזרתם לעבודה סדירה ותקינה.

5.     לישיבת תזכורת שנועדה לפניי בערבו של יום 26.9.2011, התייצבו גורמים בכירים מוסמכים מטעם ההסתדרות, המדינה, חברת הרכבת ובאי-כוחם. במהלך אותה ישיבה קיימו הצדדים בירורים בנסיון לסיום הסכסוך בדרכי שלום. משכל אלה לא צלחו, נדרשנו לקיום הדיון בבקשה גופה.

6.     הדיון שהתקיים לפנינו החל בערבו של יום אתמול 27.9.2011 ובמהלכו הובאו  טיעוני הצדדים בכתב על נספחיהם ונשמעו בהרחבה טיעוניהם בעל-פה וטיעוני נציגיהם המוסמכים, ככל הנדרש.

הילוכו של דיון

7.     נקדים ונציין, כי בקשת הצד בסכסוך הקיבוצי שהגישה חברת הרכבת לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, טרם נדונה לגופה. ממצאיו של בית הדין האזורי בהחלטתו בצו הזמני, מושא ערעור זה, הם לכאוריים בלבד. כאלה הם פני הדברים אף בממצאינו ובקביעותינו בהליך זה, משטרם התקיים הליך שמיעת ההוכחות, וממילא אין בפנינו הכרעתו של בית הדין האזורי ופסיקתו בבקשת הצד.

לאור האמור, נעמוד תחילה על מעמדה של חברת רכבת ישראל (להלן גם חברת הרכבת), לאחר מכן נפנה לתמצית טיעוני הצדדים. על רקע זה תינתן הכרעתנו, בהתייחס להיבטים המשפטיים של השאלות הנדונות, ולבסוף - הכרעתנו בערעור.

מעמדה של חברת רכבת ישראל, כפי העולה מטיעוני המדינה וחברת הרכבת.

8.   חברת הרכבת היא חברה ממשלתית שהוקמה בשנת 2003 מכוח תיקון 11 לחוק רשות הנמלים והרכבות, התשס"ג - 2002. מדינת ישראל מחזיקה במלוא מניותיה של החברה. שרי האוצר והתחבורה הם "אסיפת בעלי המניות" של החברה. המדינה מתקצבת באופן מלא את פעילות הפיתוח בחברה, ולשם כך נחתם ביום 11.8.2008 הסכם פיתוח המסדיר את מערכת היחסים בין הממשלה לחברה בכל הנוגע לאישור, ביצוע ויישום פעילויות הפיתוח בחברה. על פי הסכם הפיתוח, מחויבת החברה לפעול בהתאם להנחיות נציגי הממשלה המוסמכים שהם כולם יחד: מנכ"ל משרד התחבורה או נציגו, החשב הכללי במשרד האוצר או נציגו, והממונה על  התקציבים במשרד האוצר או נציגו. לפי שנקבע בהסכם הפיתוח,  החברה לא תפרסם מכרז לציוד נייד ולתחזוקתו אלא לאחר קבלת אישור נציגי הממשלה.

על רקע זה, ובמסגרת החלטת ממשלה מס' 1421 אשר בה תוכנית כוללת לפיתוח מסילות רכבת וכבישים בפריפריה, התקבלה ביום 24.2.2010 החלטה בנוגע לרכישת ציוד נייד. במסגרת זו, הוחלט להציע לחברת רכבת ישראל להיערך לרכישת ציוד נייד. הוחלט כי חברת רכבת ישראל רשאית להתקשר עם ספקיות הציוד הנייד. "ההתקשרות תכלול גם חוזי תחזוקה" (סעיף 24 להחלטת הממשלה).

ביום 17.2.2010 יצא מכתב הוראה מטעם נציגי הממשלה לחברה בו הונחתה חברת רכבת ישראל להפעיל את האופציה לרכישת הציוד הנייד ולהבהיר ליצרן "כי רכישת ציוד נייד נוסף תותנה בהשלמת הסכם תחזוקה מפורט". בהתאם אישרו חברי דירקטוריון החברה את רכישת הציוד הנייד והוחל במשא ומתן עם היצרן על פרטי ההתקשרות בנושא תחזוקה. על האמור נוסף מכתבם של שרי האוצר והתחבורה, מיום 30.5.2011 למנכ"ל חברת רכבת ישראל בו הודיעו לחברה כי "מדיניות ממשלת ישראל הינה לרכוש את הקרונות החדשים עם חבילת אחזקה מלאה, אשר תבוצע באמצעות יצרן הציוד הנייד".

      לפי שהוברר מפי מנכ"ל חברת הרכבת במהלך הדיון לפנינו, הציוד הנייד בו מדובר ואחזקתו הם קרונות רכבת חדשים מסוג "דאבל דק" (קרון דו קומתי) המיוצרים על ידי חברת בומברדיה הקנדית (להלן: היצרן). בשלב זה נרכשו 78 קרונות והכוונה היא לרכוש מן היצרן בשלוש השנים הקרובות בסך הכל 251 קרונות חדשים ב"חבילה" הכוללת אחזקה שתבוצע על ידי היצרן.

      לטענת המדינה וחברת הרכבת פעילות זו הינה מיקור חוץ של חלק מפעולות האחזקה של קרונות הרכבת כאשר אחזקת חלק הארי של הקרונות ממשיכה להיעשות על ידי עובדי הרכבת ותמשיך להתבצע כך גם בעתיד לבוא.

      על רקע זה נפנה לתמצית טיעוני הצדדים.